Sotah
Daf 29a
משנה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹנָם. פָּרָשַׁת סוֹטָה וּוִידּוּי מַעֲשֵׂר וְקִרְיַת שְׁמַע וּתְפִילָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן.
Traduction
Voici les passages bibliques qu’il est permis de réciter en toute langue: la section relative à la femme soupçonnée, la confession à réciter en offrant la troisième dîme (Dt 26, 13-15), la récitation du shema (Dt 6, 4-9), celle de la Amida (prière des 18 bénédictions), la bénédiction du repas, le serment de témoignage, et le serment de dépôt (à prêter au déposant en cas de perte de l’objet confié).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אילו נאמרים בלשונם. כל אדם בלשון שהוא שומע:
פרשת סוטה. מה שהכהן אומר לה:
ווידוי מעשר. בשנה השלישית בערתי הקדש מן הבית וגו' אומר בכל לשון דכתיב ואמרת לפני ה' אלהיך בכל לשון שאתה אומר:
קרית שמע. דכתיב שמע ישראל בכל ל' שאתה שומע:
ותפלה. כדאמר בבבלי דרחמי היא כל היכא דבעי מצלי:
וברכת המזון. דכתיב וברכת בכל לשון שאתה מברך:
ושבועת העדות ושביעת הפקדון. בכל לשון שהשביעם ולא הודו חייבין שבועת העדות ילפינן לה דכתיב בה ושמעה קול אלה בכל לשון שאתה שומע ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות:
הלכה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין כול'. כְּתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה. בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹנָתָן. וְאִם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְלָמָּה הִיא עוֹנָה אַחֲרָיו אָמֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמַר לָהּ עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן.
Traduction
Il est écrit (Nb 5, 21): Le prêtre dira à la femme; il devra lui parler dans une langue quelconque qu’elle comprend; tel est l’avis de R. Yoshia (203)Cf. Siffri, section Nasso, Ê12.. R. Jonathan lui fit observer que cela va sans dire, car si la femme ne comprend pas le prêtre, elle ne saurait répondre amen à ses paroles (204)V. ci-dessus, 2, 5.; ce texte biblique a donc un autre but, celui d’indiquer que le prêtre ne devra pas lui parler par l’intermédiaire d’un interprète, mais directement
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ליה ר' יונתן. דלהכי לא איצטריך דפשיטא היא דאם אינה שומעת על מה היא עונה אחריו אמן:
אלא דבא הכתוב ללמדינו שלא יאמר לה ע''י תורגמן. דכתיב ואמר הכהן אל האשה:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא מָצִינוּ שֶׁדִּיבֵּר הַמָּקוֹם עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם שָׂרָה בִּלְבַד. וְהָא כְתִיב אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה וגו'. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין. עַל יְדֵי הַתּוּרְגְּמָן. וְהָא כְתִיב וַיֹּאמֶר י֨י לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. אָמַר רִבִּי בָּא בַר כַּהֲנָא. הַדִּיבּוּר נָֽפְלָה לָהּ. אָמַר רִבִּי בִּירִי. כַּמָּה כִירְכּוּרֵי כִירְכּוּרִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָתָן שֶׁלַּצַּדְקָנִיּוֹת וַיֹּאמֶר לא כִּי צָחַקְתְּ.
Traduction
R. Yohanan au nom de R. Eléazar b. R. Simon dit (205)Rabba à (Gn 20Ê; sur (Ps 9.: On ne trouve pas dans la Bible que la Providence ait parlé à une femme, sauf à Sara (Gn 18, 15). -Mais n’est-il pas déjà dit auparavant (Gn 3, 16): A la femme, Dieu dit: J’augmenterai tes souffrances? Il lui parla, répondit R. Jacob du village de Hanin, par l’intermédiaire d’un ange. -N’est-il pas dit aussi (de Rebecca, (Gn 25, 23): L’éternel lui dit: Il y a deux nations dans tes entrailles? Cette parole divine, répondit R. Aba b. Cahana, tomba pour ainsi dire vers elle (lui arriva aussi indirectement). R. Bivi dit (206)Même Midrash, chap. 45 et 48.: à combien de détours Dieu dut recourir avant de parler avec Sara! C’est une preuve qu’il se plaît à suivre la conversation des femmes justes (comme celle qu’elle avait avec Abraham), et finalement (ibid., 18, 15): Il dit: au contraire, tu as ri.
Pnei Moshe non traduit
לא מצינו כו'. איידי דאיירי בע''י תורגמן מייתי לה הכא:
עם שרה בלבד. דכתיב ויאמר לא כי צחקת:
ע''י התורגמן. ע''י מלאך:
הדיבור נפלה לה. לא שדיבר עמה אלא שהגיע לה מאמר ה' ע''י מלאך כדאמ' בב''ר וי''א ע''י שם בן נח והא דקאמר ויאמר ה' לה שנפל לה מאמר ה':
כמה כירכורים כירכר. כמה עילות וסיבות שעשה כדי לדבר עמה עד שהוצרך מתחילה לאמר לאברהם למה זה צחקה שרה ולא דיבר עמה מתחילה:
מתאוה כו'. כלומר לא שאין חפצו ית' להשיח עם שרה אלא מפני שהקב''ה מתאו' לשיחתן של צדקניות ולפיכך דיבר לאברהם ואז ענתה לא צחקתי ואם הי' יתברך מדבר מתחילה עמה לא תענה כלפי שמיא כן:
שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּאן לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה הָיוּ עוֹרְפִין. רַב אָמַר. הָיְתָה שׁוֹתָה. 28b מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. עֵד אֶחָד אוֹמֵר. נִטְמֵאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא נִטְמֵאת. הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הָא [עֵד] בְּעֵד אֶחָד לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. פָּתַר לָהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת. וְאִין בִּפְסוּלֵי עֵדוּת אֱמוֹר סוֹפָהּ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. נִיטְמֵאת. וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר. לֹא נִיטְמֵאת. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הָא עֵד בְּעֵד לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. וְהֵיךְ רַב אָמַר. הָיְתָה שׁוֹתָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִיטְמֵאת. וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִיטְמֵאת [לֹא הָֽיְתָה] שׁוֹתָה. הָא עֵד בְּעֵד (לֹא) הָֽיְתָה שׁוֹתָה. פָּתַר לָהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת. וְאִין בִּפְסוּלֵי עֵדוּת אֱמוֹר רֹאשָׁהּ. עֵד אוֹמֵר. נִטְמֵאת. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵית. הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הָא עֵד בְּעֵד הָֽיְתָה שׁוֹתָה. הֵיךְ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הָֽיְתָה שׁוֹתָה. אָֽמְרִון בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. בִּפְסוּלֵי עֵדוּת הִיא מַתְנִיתָא. אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. בִּסְתִירָה אֲחֶרֶת הִיא מַתְנִיתָא. תִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַהוּ בִּסְתִירָה אֲחֶרֶת הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כָּל הָהֵן פִּירְקָא מִשֶׁקִּינֶּה לָה וְנִסְתְּרָה. נִסְתְּרָה בִפְנֵי שְׁנַיִם. אָמַר אֶחָד. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת בְּתוֹךְ כְּדֵי סְתִירָה. יֵשׁ כָּאן סְתִירָה וְיֵשׁ כָּאן טוּמְאָה. לְאַחַר כְּדֵי סְתִירָה. יֵשׁ כָּאן סְתִירָה וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. הָיוּ שְׁלֹשָׁה. אֶחָד אוֹמֵר. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת בְּתוֹךְ כְּדֵי סְתִירָה. יֵשׁ כָּאן סְתִירָה וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. לְאַחַר כְּדֵי סְתִירָה. אֵין כָּאן סְתִירָה וְאֵין כָּאן טוּמְאָה. 29a הָיוּ שְׁלֹשָׁה. אֶחָד אוֹמֵר. אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁלֹּא נִיטְמֵאת בְּתוֹךְ כְּדֵי סְתִירָה. מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כְּעֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ אוֹ תִתְקַייֵם הָעֵדוּת בִּשְׁאָר. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מִכֵּיוָן דְּאַתָּ מַר. בְּעֵדוּת שֶׁבָּֽטְלָה מִקְצָתָהּ בָּֽטְלָה כוּלָּהּ מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁתִתְקַייֵם הָעֵדוּת בִּשְׁאָר. מִפְּנֵי שֶׁרַגְלַיִם לְדָבָר.
Traduction
Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan: en présence des deux témoignages contradictoires, la femme ne sera pas soumise à l’épreuve de l’eau, parce qu’il y a ici une présomption du bien-fondé de l’accusation; mais pour la contradiction de témoignage au sujet du meurtre dont l’auteur est inconnu (199)Cf. ci-après, 9, 7., on devra briser la nuque de la génisse (le doute est maintenu). Rav (qui adopte la version de notre texte) dit qu’en cas de contradiction des témoins, la femme devra boire (il y a doute). -Est-ce que notre Mishna n’est pas en opposition avec Rav? Elle dit que ''si un témoin accuse la femme d’impureté, mais deux témoins déclarent que cela n’est pas, l’accusée devra pourtant boire.'' N’en résulte-t-il pas que si un témoignage est contrebalancé par un autre, la femme soupçonnée ne sera pas tenue de boire, contrairement à l’avis émis par Rav? C’est qu’il suppose les deux témoignages opposés comme convaincus de faux (reste donc un seul, qui est valable, et par suite duquel la femme reste soumise à l’épreuve). Si ces deux témoignages sont considérés comme faux, comment expliquer la fin de la Mishna? Il y est dit: ''Si deux témoins affirment qu’elle est devenue impure, et un seul déclare qu’elle ne l’est pas, cela suffit pour la dispenser de boire,'' puisqu’il est déjà entendu qu’en cas d’égalité de dépositions contradictoires (d’une seule contre une autre), la femme ne devra pas boire; comment donc Rav dit-il ici que s’il y a un témoin opposé à un autre seul, la femme devra boire? (On ne saurait donc rejeter comme faux le double témoignage adverse dont parle la Mishna, et dès lors la contradiction est flagrante pour Rav). R. Yohanan dit qu’en cas de partage des voix d’attestation, la femme n’aura pas lieu de boire (comme ci-dessus). Mais alors notre Mishna est en opposition avec R. Yohanan, puisqu’il est dit: ''si deux témoins affirment qu’elle est devenue impure, et un seul déclare qu’elle n’est pas impure, cela suffit pour la dispenser de boire;'' n’en résulte-t-il pas que si un seul témoignage est contrebalancé par un autre, la femme soupçonnée reste soumise au doute et devra boire? Il justifie la particularité du cas d’un double témoignage adverse, en le supposant convaincu de faux (par conséquent, il n’a pas plus de valeur que celui d’un seul témoin). Mais alors, en admettant cette explication, comment justifier la commencement de la Mishna? Il y est dit: ''Si un témoin déclare que la femme est devenue impure et deux autres déclarent qu’elle ne l’est pas, la femme devra boire;'' on a donc là une preuve que, même en prenant le double témoignage (supposé faux) pour un seul, ce qui revient à l’équivalence d’un contre un, il est admis que la femme doit boire? Comment donc R. Yohanan professe-t-il l’avis contraire, qu’elle n’est pas tenue de boire en ce cas? En effet, fut-il répondu au nom de Samuel, la Mishna parle en tous cas de témoins convaincus de faux (200)Tout dépend alors de la majorité des avisÊ; aussi, au commencement de la Mishna, l’avis le plus sévère l’emporte, et la femme devra boireÊ; mais à la fin, l’avis le moins sévère l’emporte, et la femme est dispensée de boire. l y a un témoin bon contre deux faux, ils sont tenus pour égaux, comme un bon contre un bon. Rab prescrit alors à la femme de boire, mais R. Yohanan l’en dispense.. On dit encore au nom de Samuel (201)On peut l’expliquer ainsi. que le commencement de la Mishna (où un seul témoin accuse la femme d’impureté) et la fin (où deux témoins l’accusent) traitent d’un fait accompli pendant le moment même où la femme s’est enfermée. Ainsi, R. Zeira demanda devant R. Mena: Est-ce que les témoignages contre la femme dont parle la Mishna se réfèrent à la même période de temps où elle s’est enfermée? -Oui, dit R. Yohanan au nom de R. Yanaï: tout ce chapître est dit au cas où, après l’expression de jalousie par le mari, la femme s’est enfermée; le témoin sera cru s’il accuse la femme de s’être souillée au moment où elle s’était enfermée, et que ce fait primordial est attesté par deux témoins (202)Seulement, l’impureté étant attestée par un seul, la femme ne sera pas soumise à l’épreuve.. Mais s’il accuse d’impureté en dehors de ce fait de s’être enfermée, le témoignage reste valable pour l’action de s’être enfermée, non pour l’impureté (et, par suite du défaut d’attestation, il y a soupçon, et dès lors on appliquera l’épreuve). S’il y a eu trois témoins accusateurs, et que l’un deux déclare avoir vu la femme se rendre impure après s’être enfermée (fait connu de tous), le fait de s’être enfermée est réel; mais celui de l’impureté n’est pas tenu pour attesté (et, dès lors, l’épreuve doit avoir lieu). Si, au contraire, l’un déclare l’avoir vue se rendre impure pendant le même moment où elle était enfermée, le fait de s’être enfermée et celui de s’être souillée sont confirmés (et il n’y a plus lieu au doute). Si, des trois témoins, l’un affirme que la femme, quoiqu’enfermée, ne s’est pas rendue impure, dira-t-on qu’en raison de l’annulation d’une partie du témoignage, il devient entièrement nul (et l’accusation de soupçon tombe)? Ou le reste du témoignage (que la femme s’est enfermée) subsiste-t-il? R. Aba Maré répond: même en admettant, comme d’ordinaire, qu’un témoignage annulé en partie devient tout-à-fait nul, on reconnaîtra cependant ici que le reste du témoignage, portant sur le soupçon de s’être enfermée, subsiste, puisqu’il y a un point de départ à l’accusation (c’est la jalousie du mari).
Pnei Moshe non traduit
כאן לא היתה שותה. אמתני' דהכא קאי עד אימר נטמאת ועד אומר לא נטמאת וגריס במתני' לא היתה שותה וכדאמר ר' יוחנן בעצמו לקמן ור' שמעון בר בא מוסיף משמיה דדוקא כאן שפיר הוא דלא היתה שותה אבל גבי עגלה ערופה לקמן פ''ט עד אחד אומר ראיתי את ההורג ואחד אומר לא ראית היו עורפין גרסינן וטעמא דכאן הואיל ויש רגלים לדבר כשבא האחד ואמר נטמאת מהימנין ליה כבי תרי ושוב אין דבריו של הא' במקום שנים כלום. וכן קאמר בבבלי דף ל''א תני במתני' לא היתה שותה לעולא דאמר שם הכי:
רב אמר היתה שותה. תנינן במתני' כמו שהיא לפנינו:
מתני' פליגא על רב. דקתני א' אומר כו' ושנים כי' היתה שותה ולגופה לא איצטריך דפשיט' הוא דאין דבריו של א' במקום שנים ועל כרחך לדיוקא מיתני:
הא בעד אחד. כשאחד אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא היתה שותה מטעמא דאמרן וקשיא לרב:
פתר לה. רב בפסולי עדות. ע''כ אי אפשר לפרש דכולן פסולי עדות הן האחד והשנים ומטעם דבפסולי עדות הלך אחר רוב דיעות דא''כ מאי פריך לקמיה וע''כ דה''פ דרב מפרש דהשנים האומרים לא נטמאת פסולי עדות הן ואחד האומר נטמאת עד כשר הוא וסבירא ליה כר' נחמיה דלעיל דשתי נשים ואיש אחד כפלגא ופלגא דמי ולפיכך היתה שותה והיא גופה קמ''ל במתני' ולא לדיוקא איצטריך ולעולם עד בעד היתה שותה כרב. וכן נראה לפרש לסוגיא דהכא דכל היכי דקאמר הא בעד כו' קודם תירוצא דפתר לה כו' לדיוקא הוא דקאמר דמדייקינן הא עד כו' וכל היכי דקאמר הא עד כו' קודם מסקנת הקושיא והיך כו' להתחלת הקושיא הוא דקאמר והא כמו הרי מיתפרשא:
והיינו דמקשי ואין בפסולי עדות. כלומר ואם השנים דקאמר במתני' בפסולי עדות מיירי ואשמועינן דכחד חשיבי לגבי עד כשר א''כ אמור סיפא דמתני' שנים אומרים נטמאת כו' הא עד בעד לא היתה שותה. כלומר הרי לפניך דעד בעד לא היתה שותה דהרי לדבריך השתים פסולי עדות כחד חשיבי לגבי עד כשר והוי כמו עד כשר לגבי עד כשר והיך רב אמר בזה דהיתה שותה ולדבריו קשיא רישא וסיפא אהדדי:
ר' יוחנן כו'. וכן אנן מפרשינן כי הא לר' יוחנן. דר''י גריס ברישא דמתני' בעד בעד לא היתה שותה כדלעיל:
ופריך מתני' פליגא כו' שנים אומרים נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה גרסי'. דמדקתני שנים כו' לא היתה שותה ש''מ הא עד בעד היתה שותה וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה בפסולי עדות. להשנים והוו כחד לגבי עד כשר ולפיכך לא היתה שותה דחד בחד נינהו וכר''י:
הא עד בעד היתה שותה. הרי לפניך דחד בחד היתה שותה דהשנים פסולי עדות כחד הוו והיך רבי יוחנן אמר לא היתה שותה. והשתא בין לרב בין לר' יוחנן קשיא רישא וסיפא אהדדי:
בפסולי עדות היא מתניתא. כלומר דלא תידוק מידי בין לרב בין לר''י דכולה מתני' בפסולי עדות מיירי בין עד האחד בין השנים וקמ''ל דהולכין בפסולי עדות אחר רוב דיעות בין לחומרא ברישא דהיתה שותה בין לקילא בסיפא דלא תשתה אבל בעד אחד כשר ושנים פסולין כי פלגא ופלגא דמי לכ''ע והוי כעד בעד כשרין ולרב היתה שותה ולר' יוחנן לא היתה שותה:
אמרין בשם ר' שמואל. איכא דאמרי בשמי' דהכי מתרץ לה למתני' דעד אומר נטמאת דרישא ושנים אומרים נטמאת דסיפא בסתירה אחר' מיירי כדלקמן וכדמפרש ואזיל:
כל ההן פירקא. כל זה הפרק מיירי משקינ' לה ונסתרה כלומר דהעד א' האומר ראיתי' שנטמאת צריך להעיד באותה סתירה שנסתרה בפני שנים כדפי' רש''י ז''ל במתני' דאז נאמן אבל אם העיד שנטמאת לאחר אותה סתירה אינו כלום:
נסתרה בפני שנים. ועד א' מעיד שנטמאת בתוך אותה כדי נתינה יש כאן סתירה ע''פ שנים ויש כאן טומאה ע''פ עד אחד דמהימן בכה''ג ובזה ודאי אינה שותה:
לאחר כדי סתירה. ואם זה העד מעיד שנטמאת לאחר אותה סתירה:
יש כאן סתירה. כלומר דאין כאן אלא עידי סתירה אבל אין כאן טומאה דבכה''ג אין עד א' מהימן על הטומא' והיתה שותה:
היו שלשה כו'. ע''כ דזו הגי' משובשת היא וצריך להגיה וה''ג היו שלשה א' אומר אני ראיתי' שנטמאת לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. כלו' דהשתא מסיק למילתיה לפרושי מתני' וה''פ רישא דקתני עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת מיירי שהעד מעיד שנטמאת לאחר סתירה והשנים האומרי' לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמרי וכלומר שלא ידענו כלום מטומאה דאע''ג בכה''ג לא הוי הכחשה דאין שנים מכחישין האחד אלא דוקא אם אומרים באותה שעה שאתה אומר נטמאת ידענו ודאי שלא נטמאת מ''מ הואיל ויש כאן סתירה ואין כאן טומאה דאין עד א' נאמן על טומאה שלאחר הסתירה וספיקא הוי ולפיכך היתה שותה:
בתוך כדי סתירה. לאו דשנים מעידים שנטמאת בתוך כדי סתירה וא' אומר לא נטמאת דא''כ צריכא למימר דלא היתה שותה אלא אעד א' קאי דעד א' האומר לא נטמאת בתוך כדי סתירה קאמר כלומר שאינו יודע מטומאה כלום והשנים האומרים נטמאת לאחר הסתירה הוא דקאמרי דדוקא בעד א' דצריך שיעיד שנטמאת באותה סתירה אבל בשנים עכ''פ עידי טומאה איכא ויש כאן סתירה ויש כאן טומאה ולפיכך לא היתה שותה. וגי' הספר ודאי א''א להעמיד' דהא ע''כ לפרושי מתני' קאי ואם דרישא מיירי בתוך כדי סתירה מאי קמ''ל פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים וכן בסיפא דמילתא לאחר כו' א''א להולמו ואפי' אם נגיה במקום אין כאן יש כאן וע''כ צריך להפוך הגי' כמו שפירשתי:
היו שלשה כו'. מילתא באפי נפשה היא דבעי הש''ס אם היו כאן שלשה עדי סתירה ואחד אומר אני ראיתיה ויודע ודאי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה וכגון שהשנים האחרים אין מעידין כלום מטומאה מה את עבד לה להאי מילתא אם נאמר דהוי כעדות שבטלה מקצתה דהרי העד יודע ודאי שלא נטמאה ואין סתירתה כלום וקי''ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואפי' יש כאן שלשה עדים המעידין או דנימא דבכה''ג אמרינן תתקיים העדות בשאר ואכתי איכא שני עדי סתירה:
ופשיט לה ר' אבמרי מכיון דאת אמר כו'. כלומר אפי' למ''ד בעלמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא בעידי סתירה דתתקיים העדות בשאר והיתה שותה מפני שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:
סליק פירקא בס''ד
וִידּוּי מַעֲשֵׂר. דִּכְתִּיב וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ.
Traduction
C’est permis aussi pour ''la confession à réciter en offrant la troisième dîme'', puisqu’il est écrit (Dt 26, 14): tu répondras et tu diras, quelle que soit la langue employée pour répondre.
Pnei Moshe non traduit
וענית ואמרת. בכל לשון שהוא עונה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source